יקב פסגות – לנצח את הבד"ץ
אוריה אלקיים, כתב כאן11, מחובר היטב לעולם הדת, הרבנות והכשרויות, ועולם זה מספק לו סקופים. תחילה זה היה עם הדרת העובדים ממוצא אתיופי מעבודה הכרוכה במגע ביין ובחביות ביקב ברקן – נושא שלמיטב ידיעתנו עדיין לא נפתר ונסגר בכיוון בו הוא חייב להיסגר; כלומר שעובדים דתיים ממוצא אתיופי יעסקו במלאכות היין כמו כל עובד דתי אחר שמותר לו לעשות זאת. נראה כי ביקב בונים על כך שאצלנו עוזבים כל דבר וכל מחאה וממשיכים הלאה. השבוע גילה לנו אלקיים בערוץ כאן11 כי העדה החרדית טיפסה על עץ גבוה נוסף בדרישות הכשרות האנטי ציוניות שלה, כשדרשה מיקב פסגות להחליף תווית או לא לשווק את היין שהושק לרגל 70 שנים לעצמאות ישראל. זאת בטענה שסמלי מדינת ישראל פוגעים ברגשות בני העדה החרדית שאינם ציונים.
יעקב ברג, בעלים ומנכ"ל יקב פסגות, החליט באומץ רב להחזיר מלחמה. הוא הודיע לרבני הבד"ץ כי בשבילו מדינת ישראל והסמלים שלה יותר חשובים, והחליט להסתיר את מדבקת הכשרות של הבד"ץ על יין זה. כאשר בוחנים את התנהלותו של יעקב ברג מול מוליכי הכשרות של העדה החרדית, נשאלת השאלה האם הסיכון שלקח על עצמו עלול לפגוע בו בטווח הארוך. התשובה היא לא, מפני שבני העדה החרדית לא מחוברים לכל השיח שמתנהל ברשתות החברתיות. זה לא מעניין אותם. הם עושים את שלהם באש ובמים. ברג הוא אדם שמאמין קודם כל במשפט "ואהבת לרעך כמוך", והוא יודע שהם לא יכולים לקחת את זה ממנו, ולא משנה כמה הם יאיימו. הוא מדבר איתם בשפתם, וכאשר זה קורה הם מבינים שאסור להם לעבור את הקו, כי הוא מזכיר להם את הפסוק מספר דברים טז יט, "כסף מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים". מאז ומתמיד ידעה התורה שהכסף הוא מקור יצר הרע, ולכן הפסוק הכל כך חשוב הזה נכתב.
אז התשובה היא לא. המהלך האמיץ הזה לא יפגע במכירות היקב. רוב הקונים של יינות פסגות הם אנשים שקודם כל אוהבים יין טוב. הם לא צריכים עוד חותמת שתוכיח להם שמי שעובד ביקב הוא יהודי מאמין, הם מבינים שהם לא יכולים להיכנע לסחטנות ואיומים, בטח לא מכאלה שהם לא ציונים ולא אוהבים את המדינה. גם הציבור בחו"ל שקונה את היינות של פסגות, הוא כזה שמאמין קודם כל ביין טוב ואהבת אדם. אז פסגות, קסטל, פלם, צרעה, ועוד יקבים שלא מוכנים להיכנע לסחיטה המבישה הזו, מובילים קו שבסופו של דבר יסחוף את כל האחרים.
: תהליך לא טוב
אני רק שאלה: האם באמת ובתמים השתגענו בענף היין, שאנחנו נותנים כוח כזה למיעוט מתנשא שחרט על דגלו מלחמה אידיאולוגית חסרת פשרות ב"שלטון הציונים הכופר", והם רואים בקיום מדינה אזרחית-חילונית בטרם ביאת המשיח, מרידה במלכות שמים? ועוד אחת: מדוע המדינה נותנת לכשרות הבד"ץ בכלל לפעול, כאשר ידוע שהם לא מחויבים לכללי שקיפות ואינם עומדים תחת רגולציה. אין שום שקיפות במעשיהם, מחיריהם אינם מפוקחים, והם אינם חייבים בדיווח לכל גוף ממשלתי, כלשהו גם אם החלטותיהם או מעשיהם אינם חוקיים. הרבנות הראשית לישראל או המשרד לשירותי דת הם הגופים האחראיים הממונים על שירותי ההשגחה על הכשרות בישראל.
כאשר בדקתי וניסיתי לברר בין יקבים איזה כוח קנייה יש לבני העדה החרדית, הייתה תמימות דעים על כך שהכוח שלהם לא גדול, והם לא באמת מהווים משמעות כלכלית לענף היין. לשאלתי מה יקרה אם יקבים יחליטו לוותר על כשרות העדה החרדית, גם פה היה רוב שאמר "לא יקרה כלום". יהיו הרבה מלחמות פנימיות בין החצרות השונות ובין הכשרויות שמבחינת העדה החרדית הן קונצנזוס, אבל גם בקרב החרדים רובם היו שמחים לברוח מהקונצנזוס הזה, כדוגמת מרן פוסק הדור הרב עובדיה יוסף, שיצא בזמנו במתקפה קשה כנגד כשרות בד"ץ העדה החרדית בטענה כי "הם מכשילים את הספרדים" (וכמובן יצר את כשרות 'בית יוסף' שלו).
יש תהליך לא טוב שמתקדם במהירות כצונאמי ביקבים. הטירוף משתולל, וכל משגיח כשרות נהפך לבורא עולם – ראינו את זה לפני שבוע ביקב כרמל, כשהיינן הראשי יפתח פרץ לא הפסיק להלל את משגיח הכשרות של היקב וחשיבותו הגורפת ליקב ולנעשה בו. בברקן מחליטים לסלק יהודים יוצאי אתיופיה מתפקידם. גם ביקב טפרברג, שאיכשהו מצליח להיות מתחת לרדר, יש הדרת אתיופים. מה שמעניין את היקבים הגדולים זה מכירות, והכשרות היא סוג של יחסי ציבור שמניבים כסף ליקב. ההוצאות אדירות, הדרישות מטורפות, אבל כולם מיישרים קו, ותמיד המטורפים הכוחניים העושים זאת בשם האל מנצחים. להם אין כל עכבה והם רומסים כבוד אדם במחי משפט, כי מבחינתם אם המדינה לא תתקיים לא יקרה שום דבר. מה שיותר מדאיג זה שיתוף הפעולה וההסכמה בשתיקה לפעולות כאלה, שאולי לא באות ממקום של אמונה אפלה כמו אצל אותם משגיחי בד"ץ, אלא ממקום אפילו יותר כואב ומסוכן של גזענות.
שף אלון גונן קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור בהארץ און ליין